הטיפול בבעיות ספורט באמצעות עיסוי
העיסוי הרפואי התפתח במקביל לרפואה. במקור הוא היה חלק מטקסים ומגיה והשתנה בהתאם לתפיסות דתיות ופילוסופיות במקומות שונים בעולם. קיימות עדויות רבות על שימושים שונים בטכניקות עיסוי כבר לפני 5000 שנה ויותר. ממצאים אחרים מצביעים על אימוץ ופיתוח שיטה רפואית זה אצל היוונים (בתקופת היפוקרטס ולפניה), הסינים, ההודים וגם אצל המצרים הקדמונים.
העיסוי המסורתי, גם זה של המערב וגם זה של המזרח מסתייע בתנועות חיכוך על העור. חלק חשוב של לימודי טווינא מוקדש לפיתוח מיומנות זו: תנועות אילו מבוצעות לעתים אנכית לסיבי השריר שמתחת לרקמה הכואבת. פעולה זו מאפשרת הזרמת דם, שחרור רקמות הצמודות זו לזו, שיקום טווחי התנועה של המפרק והפחתת כאבים.
כאשר חלה פגיעת ספורט למשל, או כל טראומה אחרת, עוברת הרקמה הנפגעת מספר שלבי שיקום. בשלב החריף מתרחשת דלקת שנמשכת יומיים שלושה. חומרים של מערכת החיסון כדוגמת היסטמין עלים את חדירות כלי הדם ולכן נוצרת בצקת, נפיחות, עליה בטמפרטורת האזור הפגוע ורגישות מקומית.
בשלב הבא חלה התארגנות של התאים הבונים את רקמת החיבור. אילו יוצרים צלקת הבנויה מסיבי חלבון ששוקעים במקום. שלב זה יכול להימשך כשלושה עד ארבעה שבועות.
צלקת זו אינה חזקה במיוחד ולכן עליה להבשיל. זהו שלב ההבשלה הנחשב לשלב הריפוי הסופי. חלה התארגנות מחודשת של סיבי החלבון אשר תקבע את גמישות או מגבלות המפרק לאחר ההחלמה.
לפעמים המערכת מתקשה לגייס את כל התאים הנדרשים לתיקון הטראומה. במצב זה, הדלקת נמשכת מעבר לזמן הדרוש לריפוי. תאים האחראיים על יצירת רקמת החיבור מייצרים חלבון (קולגן) ששוקע ויוצר רקמה לא מאורגנת ולכן לא תקינה. רקמות מקובעות שלא ניתן להניע עוברות הצטלקות והדבקות קשה שמגבילה את תנועתיות המפרק. היעדר התנועתיות רק מחמיר את הכאב ולפיכך מגביל יותר את המטופל ומקבע אותו בכאבו.
דלקת בגיד מתפתחת כבר בשל החריף של הבעיה. בשלב המאוחר כבר לא נראה את סימני הדלקת אלא עיבוי של המעטפת העוטפת את הגיד. האזור נעשה נוקשה ומעובה וגורם לגירוי המתבטא בכאב מקומי. אם סיבים של שריר מסוים נדבקים, הם יעברו כוחות מתיחה וכיווץ ויעלו את המתח באזור המפרק. הפגיעה תתבטא במגבלה בתנועה, כאב וקליקים מקומיים.
אפקטיביות של חיכוך ועיסוי
שיטות עיסוי מסוימות הנעזרות בעקרון של חיכוך אופקי - Transverse friction massage מצמצמים את יצירת הצלקת, מבקרים את הכאב ומרחיבים טווחי תנועה. תרומה זו מושגת באמצעים הבאים:
א – יצירת גודש דם מקומי
הגוף מגביר את זרימת הדם לאזור. זרימת דם מוגברת מקלה על סילוק פסולת ובו בזמן מאפשרת העברת רכיבי מזון חיוניים לריפוי הרקמה.
ב – שיקום התנועה
עיסוי יכול למנוע הדבקויות ולשפר תנועת מפרק ללא סיכון של נזקים נוספים. הוא מסוגל להגמיש סיבי שריר ולתרום לטווחי תנועה משופרים.
ג – הפחתת כאב
הפחתת הכאב מתאפשרת דרך חסימת גירויים עצביים המועברים למוח. בנוסף, ישנם מחקרים התומכים בכך שעיסוי משחרר אנדורפינים שהם חומרים טבעיים הדומים למורפיום ומקלים על כאב.
התוויות נגד
אף שהעיסוי הרפואי חשוב להקלת מצבים רפואיים כמו מתח שרירים, דלקות בגידים ומגבלה במפרקים, קיימים מצבים בהם יש להיזהר משנה זהירות. למשל:
* צלקות שלא עברו הבשלה יכולות להיפתח ולהוביל להתחדשות הפציעה.
* מצב תזונתי ירוד כמו אצל אנורקטיים או קשישים סיעודיים ובעיות בזרימת הדם.
* דלקת זיהומית היכולה להיות מועברת דרך העיסוי לאזורים בריאים.
* כאב עזה המגביל עיסוי והנעה.
לסיכום
עיסוי הוא כלי רפואי רב עצמה שיכול, במקביל לפעולות כמו הרגעה, שיפור זרימת דם והסדרת מערכות שונות, גם להקל ולהחיש החלמה של מפרק או לשקם בעיות בעקבות פגיעות ספורט ואחרות.
כותב המאמר: ד"ר ניר עמיר, מייסד ומנהל אקדמי, מכללת תמורות, מנהל המרפאה המשלימה לילדים בבית החולים וולפסון.
| 
