השימוש בשמנים למטרות רפואיות מוכר עוד מימי התנ"ך ואף לפני כן. שמנים שימשו למטרות קוסמטיקה, ריפוי דלקות, הקלה על כאבים, טיפול בבעיות עור ונשימה, צרכי מאכל וכמובן גם כחומר מתווך ומסכך בעת עיסוי. גם כיום השימוש הרפואי בשמנים מגוון. אילו נצרכים בשאיפה (אינהלציה), מריחה על אזור בעייתי (לאחר מהילה עם שמן יסוד), כתוסף לאמבטיות, כחלק מתחבושות או משחות ואפילו לשימוש פנימי בשתייה.
עם זאת, קיימות מגבלות לא מעטות על שימוש בחלק מהשמנים. לחלקם יכול להופיע תגובה אלרגית. את זו ניתן למנוע על ידי מריחת השמן במקום נסתר (במרפק או מאחורי תנוך האוזן) ולוודא שלא מופיעה תגובה רגישותית בעשרים וארבע השעות הראשונות. מגבלה אחרת היא השימוש לבעלי עור רגיש במיוחד כמו תינוקות או קשישים. יש לזכור שהבעיה חוגרת מגבול העור כיוון שמדובר בשמנים מאוד נדיפים וחלקם חודר אל מחזור הדם דרך מערכת הנשימה. במקרים מסוימים קיימות מגבלות על שמנים שונים כמו במקרה של הריון או בנשים בתקופת הווסת.
המשותף לגישה המערבית והמזרחית
רוב המטפלים בעיסוי מודעים לחשיבות השימוש בשמנים השונים. חלקם ישתמשו בשמנים רק למטרת סיכוך, כלומר, כדי לאפשר לחיצות אורכיות ועמוקות בעלות אפקט מרגיע ומרפה. במקרים אילו, ניתן להיעזר בשמנים ניטראליים כמו שמן שקדים, שומשום או זית למשל. למרות שהמטפלים בשיטות עיסוי מזרחיות אינם מרבים להיעזר בשמנים או מתווכים שונים (למעט הבגד), רבים מהם מודעים לשימוש הרפואי של שמנים אילו ואף נעזרים בהם בעת הצורך.
השוני בין הגישה המזרחית למערבית
עד כאן הדומה והמשותף, אולם הגישה המערבית והמזרחית מתייחסות באופן שונה לאותם שמנים. הגישה של לימודי רפואה סינית מייחסת לכל צמח גם תכונות אנרגטיות בנוסף לתכונות הפרמקולוגיות המקובלות. כך למשל, אם נבלע פילפלת חריפה אחרי ששהתה זמן ממושך במקרר, עדיין נחוש בסגולותיה המחממות שיתבטאו באודם, סומק, תחושת שריפה, הזעה ודופק מואץ. כלומר, התכונות האנרגטיות המחממות של הצמח נשמרות גם אם נקרר אותו מאוד. דוגמא נוספת היא המנתה. צמח זה והשמנים שלו מתאימים לבעיות עיכול, לבחילות ולמחלת ים אך גם למצבים נפשיים כמו עצבנות, מופנמות והיסטריה. הרפואה הסינית מייחסת לצמח תכונות מקררות. מכאן שגם אם נשתה כוס תה מנתה מהביל, עדיין סגולתו האנרגטית המקררת תפעל.
למרות האמור לעיל, יש לזכור שלא תמיד הצמח שומר על תכונותיו האנרגטיות כאשר הוא עובר עיבוד. מכאן שמיצוי הצמח בצורות שונות (מים או אלכוהול) או מיצוי חלקים מהצמח (כמו השמן למשל) יכולים להציג לנו תמונה אנרגטית מעט שונה.
אציג מספר דוגמאות לשם ההמחשה:
שמן אקליפטוס -
שמן האקלפיטוס מופק מעלי האיקליפטוס. הגישה המערבית מייחסת לשמן תכונות ממריצות ואנטיביוטיות המתאימות למצבי הצטננות, שיעול או דלקות בדרכי נשימה עליונות. הוא נחשב למכייח ומועיל במיוחד לנשיה אך גם להרפיית שרירים כואבים ולהמרצת הדם.
בגישה המזרחית נמצא שהצמח או השמן שלו מוגדר כבעל תכונות חמות המשפיעות על אנרגית הריאות והכליות. לכן הוא מתאים למצבים בהם בעיות הנשימה מלוות בתחושת קור, הצטמררות, כיווצי שרירים והעדפה לחום. כיוון שהצמח משפיע גם על הכליות הוא עשוי להתאים לבעיות המוטבות בחימום ומיוחסות לערוץ האנרגיה של הכליות כמו בעיות גב תחתון וברכיים ואפילו בעיות בדרכי השתן.
שמן לימון -
שמן הלימון מופק מקליפת הלימון. הגישה המערבית מתייחסת לצמח תכונות אנטי זיהומיות ומקלות על חום. בנוסף, הצמח מוכר כמסייע לייצור ולהפרשת נוזל המרה וממקל על דלקות בדרכי השתן. הגשה המזרחית מייחסת חשיבות לעובדה שמדובר בצמח ארומאטי במיוחד. צמחים ארומאטיים נחשבים לבעלי יכולת להפיג ליחה, הן ברמת דרכי הנשימה והן ברמות אחרות כמו בדרכי העיכול. הרפואה המזרחית תופסת את הליחה גם כבעיה של גזים, יציאות דביקות, תחושת כבדות ונפיחות, בעיות בפירוק וספיגה (בעיקר של שומנים) ונטיה לבחילות והקאות. צמח ארומאטי כמו שמן לימון מסוגל להניע ולהפיג את הליחה ולפיכך להקל על תסמינים אילו.
לסיכום
אנו רואים כי ניתן להשתמש בשמנים הן בראיה כימית מערבית והן בגישה אנרגטית מזרחית. ברוב המקרים אין סתירה בין ההתוויות ואפילו קיימת חפיפה רבה. מטפלי עיסויים רבים מתמצאים בשתי הגישות. הכרה של התכונות האנרגטיות בצד הפרמקולוגיות מאפשרת התאמה טובה יותר של השמן לצרכי המטופל והשגת תוצאות מהירות יותר דרך הטיפול בעיסוי.
כותב המאמר: ד"ר ניר עמיר, מייסד ומנהל אקדמי, מכללת תמורות, מנהל המרפאה המשלימה לילדים בבית החולים וולפסון.
| 
